גזים וקוליק – הטיפים שישנו לכן את החיים

גם אתן בוכות כשאתן רואות בייבי בום? די נמאס לי , כל סצנה שם מורידה לי דמעות וגורמת לי לרצות 20 תינוקות בשנה, חבל שהם לא מראים שם את התקופה אחרי ההתלהבות, שיש גזים ואז נראה אותי רוצה 20 תינוקות בשנה, הרי מי מאיתנו האימהות לא חוותה עם הבייבי שלה את תקופת הגזים הנוראית ?

תכירו לי אחת כזו שאדע להתנחל אצלה בבית יחד עם התינוק הבא שלי.
אני זוכרת את הרגעים בהם הפכתי אמא בפעם הראשונה לרום רום שלי.
הייתי ״פעורה״ ממש כמו בתקופת הצבא.
הכל היה חדש לי .
ותקופת הגזים, אלוהים ישמור שם רציתי לצאת לגימלים ארוכים במיוחד.
אבל מכיוון שזה לא אפשרי, ויש לנו אוצר מתוק, קטן ומהמם שהוא רק שלנו אנחנו חייבות לגייס כוחות . כאימהות זה פשוט מגיע מובנה בשנייה שילדנו ואנחנו הופכות ללביאות ומצליחות להתמודד גם עם הקשיים הגדולים ביותר וכן גם עם מתקפת הגזים!

אז אם את אמא חדשה , או אמא בפעם השנייה, שלישית, רביעית שזה בעצם אומר שאת לגמרי אמא חדשה כי כל תינוק כל כך שונה באופיו וגם ברמת הקולניות שזה מגיע לבכי של הגזים, ולפני שאת אורזת תיק ובורחת לקריביים אחרי מה שסיפרתי לך ארגיע אותך ואומר לך שהכללללל חולף!
הכל!
זוהי תקופה נורמאלית לחלוטין ואם תדעי להפנים את הטיפים הבאים שלי אני לגמרי יכולה להבטיח לך שהתקופה תעבור בקלות יותר, ובמודעות שיש מה שיעזור גם לך וגם לקטני להתמודד טוב יותר ונכון יותר.
אז שנתחיל? ברור שכן.

טיפ מספר 1:
החזיקי את האוצר שלך בידיים שלך, חבקי אותו כמה שיותר ותני לו להרגיש אותך קרובה ככל שניתן.
לא, זה לא יגרום לו להיות מפונק או להתרגל ״ לידיים״ כפי שתמיד נאמר לנו מהסביבה , אלא יגרום לו להרגיש מוגן ואהוב וזהו הצורך הבסיסי של כל תינוק ובייחוד של תינוקי שכואבת לו הבטן.

טיפ מספר 2:
אמבטיה .
אם יש משהו שמקל גם עלינו המבוגרים כאשר כואבת לנו הבטן וזה להיכנס להתקלח זה עובד בדיוק אותו הדבר עם הבייבי שלנו.
מקלחת נעימה וחמימה עם קול המים הזורמים מרגיעים ועוזרים במיוחד.
אם יש לך קול יפה ואת יודעת לשיר בכלל הרווחת ואם לא גם מוזיקת רקע נעימה תעשה את העבודה מצוין.

טיפ מספר 3:
נמר על עץ.
לא, לא נמר אמיתי על עץ , ברור שלא.
אלא תנוחה שזכתה בכינוי הזה.
זוהי תנוחה בה אנחנו מחזיקים את הבייבי שלנו.
מושיטים את אחת הידיים שלנו, מניחים את בטן התינוק צמודה לאמת היד שבחרנו, ראשו לכיוון המרפק וכף היד תומכת בין רגליו.
תנוחה זו מעסה בעדינות את הבטן של הקטני ועוזרת לו עם הגזים.

טיפ מספר 4:
אמא , אבא , סבא , סבתא, דודים, השכנה, הבחורה שזה עתה פגשת בסופר בזמן שעשית קניות ( אל תקשיבי לי באמת עם הבחורה מהסופר וגם לא עם השכנה חח!).

או במילה אחת פשוטה- עזרה.
זוהי לא בושה לבקש עזרה, אם קשה לך וסביר להניח שזה יגיע מתישהו זה ממש בסדר לבקש עזרה.
שאמא או אבא , בן זוגך, בת זוגך , וכל מי שאת מרגישה מספיק בנוח שיהיה עם האוצר שלך ייקח אותו ישתמש בטיפים שלי וייתן לך לישון או לחלופין יכין לך ארוחה ממש טובה ומפנקת.
כאשר אנחנו רגועות ולא עייפות אנחנו סבלניות יותר ונינוחות יותר לעבור את תקופת הגזים ביתר קלות.

טיפ מספר 5:
הנקה.
אחד הדברים שידועים כמקלים על גזים הוא חלב האם, זהו המזון הטוב ביותר עבור האוצר שלך ללא ספק וחשוב מאוד בזמן ההנקה לאכול אוכל מזין בריא וטעים ולשתות הרבה מים!
אני אישית עברתי לידה בניתוח קיסרי ( הרדמה מלאה, ניתוח חירום אבל זה כבר לפוסט אחר) ולכן התקשתי להניק ונתתי מטרנה קומפורט.
קומפורט משמע נוח. ככל שנגיע למצב שלתינוקי שלנו יהיה נוח יותר בבטן ככה נוכל להקל עליו עם תקופת הגזים.
מטרנה קומפורט, הוא היחיד עם פרוביוטיקה המסייעת למערכת העיכול של התינוקי.ֻחשוב מאוד לבחור נכון מההתחלה ולא לעבור מתמ״ל אחד לתמ״ל אחד מכיוון שהבטן של הקטני רגישה וצריכה לפחות שבוע להתרגל לתמ״ל הנבחר ולעזור בהקלת הגזים.

טיפ מספר 6:
מנשא
הוא מקל בהרפיית השרירים ובכך בשחרור הגזים בקלות רבה יותר.
אני ממש יכולה להיזכר בימים שבחרתי במנשא כימים שהיו הרבה יותר קלים מבחינת הגזים וההתבכיינות של רום רום.
תנוחת הערסול ממש הקלה עליו ובייחוד כאשר היינו בתנוחת בטן אל בטן.
בימים נעימים הייתי יוצאת איתו החוצה לאוויר הצח, שידוע כמרגיע הלאומי ובימים הקרירים מסתובבת בבית ועל הדרך אוספת את הכביסות שלא זזו ממקומם בערך חודש.
לסיכום,

כולנו עוברות את זה, וכולנו מופתעות כל פעם מחדש עד כמה זמן הוא מהיר וחלקלק ועוד לא הספקנו להגיד ״ ג’ק רובינזון ״ והלאה אנחנו כבר אחרי הגזים קופצות ראש ישירות לטעימות ולערימות הכביסות המצטברות שזה תאמינו לי קשה כפליים מכל תקופת הגזים.

חבקו חזק חזק את האוצר שיש לכם בידיים, הזמן חולף מהר. מהר מידי.

עד לפעם הבאה, נשיקות וחיבוקים אוהבת, שני אלון.

 

 

 

סיפור הלידה המרגש של רונה אברהם

שמי רונה אברהם, בת 28, נשואה באהבה גדולה לטל ואמא של ליה הקטנה  בת חודשיים וחצי.
הסיפור שלי מתחיל לפני שנתיים וחצי. היינו נשואים שנה ורצינו להיכנס להריון עם פרי אהבתנו.
התחלנו לנסות בלי לחץ. לאט לאט,חודש אחרי חודש ואין הריון. כל מחזור שהגיע נכנסתי לדיכאון נוראי ובכי היסטרי ולא היה ברור לי מה קורה ומדוע דווקא לי.
בהחלטה משותפת החלטתנו להיבדק, הרופא יידע אותנו שהכל תקין ואין סיבה נראית לעין שאנחנו לא נכנסים להריון, הוא אמר: תמשיכו לנסות וזה יקרה.
אחרי 10 חודשים החלטתי שנגמרה סבלנותי, הלכתי לרופא וביקשתי לעשות הזרעה באופן פרטי. הרי אין בעיה בזרע וכביכול אצלי הכל תקין. הרופא אמר אין בעיה. תקבלי מחזור ונתחיל תהליך.

מחכים למחזור ולהפתעתנו הפעם הוא לא הגיע. שמחים ומאושרים הולכים וקונים בדיקת ביתית. חיובי,נהדר!

הולכים לבדיקת דם. חיובית מזל טוב!
ממשיכים כרגיל, מחכים לאולטרסאונד של דופק. בסביבות שבוע 8 יומיים לפני אולטרסאונד אני נכנסת לשירותים בעבודה במהלך משמרת לילה ורואה דימום. אני עובדת בבית חולים ולכן מיד הלכתי לבדיקה וגיליתי לצערי הריון מחוץ לרחם. בכי, היסטריה, חוסר השלמה אבל ביחד עם בעלי מחליטה לקבל זריקה ולהמשיך הלאה להריון הבא.

לאחר בדיקה נוספת התגלה כי החצוצרות שלי לא תקינות. באחת קיים נוזל דלקתי ובשניה הריון מחוץ לרחם. הולכים להפריה. מתחילים הפריה אחרי 3 חודשי המתנה, הפריה מוצלחת עובר 1 נקלט. ושוב אותו סיפור, במהלך משמרת לילה דימום ושוב הריון מחוץ לרחם. הפעם חייבים לנתח להוציא חצוצרות. מתאוששת מהניתוח אחרי 3 שבועות נוסעת להתאוורר עם אבא שלי ואחי בתאילנד וחוזרת בשיא המרץ להפריה נוספת.
הפעם היו 7 עוברים, הוחזרו 2 והשאר הוקפאו. מחכים לבדיקת דם. תודה לאל חיובית. אולטרסאונד מראה בבירור תאומים. אחד עם דופק ולשני נחכה קצת. אחרי כמה ימים שוב דימום.
לצערי איבדנו תאום אחד. אבל השני חזק וממשיך. חופשת מחלה קצרה וחזרתי לעבודה .חודש 5 צירים. מנוחה ושתיה. ובסקירה מאוחרת נצפה קיצור צוואר. שמירת הריון מלאה.
יום שישי, 22/7 שבוע 38+5 הולכת לבדיקה שגרתית בצהריים ומספרת לרופא שהקטנה מתעצלת כבר לזוז. מפנה למוניטור. האטות בדופק, פתיחה 2.5 מחיקה 90% מחליטים ליילד. 21:00 בערב יום שישי אני בחדר לידה מתחילה פיטוצין. מסרבת לאפידורל כדי לא לעקב לידה. 2 בלילה האטות בדופק מפסיקים פיטוצין. 3 בלילה ממשיכים כי אין התקדמות.
6 בבוקר נותנת כיף לאלוהים ומבקשת אפידורל. חיבוק מבעלי המושלם והאפידורל מתחיל לפעול. 8 בבוקר מגיע הרופא שלי לביקור, בוקע את שק מי השפיר. 11 בבוקר פתיחה מלאה, צורחת לשמיים ואין התקדמות בתעלה. 14:00 נכנסת למצוקה מהכאבים, לא מצליחה כבר ללחוץ, מתעלפת ומתחננת לניתוח קיסרי. 15:00 מגיע הרופא שלי ומגלה שהילדה לא נכנסה לתעלה בכלל ואני כבר 4 שעות בפתיחה מלאה ולוחצת ומחליט על קיסרי חירום.
22/7/17 15:20, נולדה ליה שלי במשקל 3.015 ק״ג.
שום דבר בעולם לא משתווה להרגשה הזו. לצורך הזה שלנו להיות אמהות שמתגשם ברגע אחד. במשפט אחד של האחות שהייתה לצידי בניתוח ולא אשכח אותה לעולם.
״מזל טוב רונ׳לה, את אמא״.

אני אמא.